רומי גולדנר קבלי

סטודנטית לתואר מוסמך בביואינפורמטיקה באוניברסיטת בר-אילן | מחזור 2018

קבלת המלגה
"חלמתי על המלגה מהרגע ששמעתי עליה אי שם בסוף י״ב. לאחר השחרור, התחלתי לחשוב על לימודים ועלה בי חשש בנוגע למימון הלימודים והמחיה. ידעתי שאני הולכת לתואר עמוס ושיהיה לי קשה לשלב עבודה, בעיקר בהתחלה. לא סיפרתי לאף אחד שאני מגישה מועמדות, גם בגלל סיכויי הקבלה הנמוכים וגם כי לא רציתי לאכזב אף אחד. ההודעה על הקבלה למלגה הייתה רגע עוצמתי, אף אחד ברחוב לא יכל לפספס את האושר בעיניים (ואני בטוחה שכולם שמעו את הצעקה של אמא שלי כשהיא הבינה מה קורה). זה היה הרגע בו בבת אחת כל הדאגות שהיו לי לפני תחילת הלימודים פשוט נעלמו. ידעתי שמעתה אוכל להתמקד בלימודים ב-100%, שזה למעשה היה החלום שלי."

סיפורה של רומי

עד גיל 8 גדלתי בישראל, ברמת השרון, בין גיל 8 ל - 15 גרתי Portland, Oregon שבארה״ב ולאחר מכן חזרנו לארץ. החוויה בארה״ב נתנה לי המון, והיא חלק בלתי נפרד ממי שאני היום.

כשהייתי קטנה אהבתי לצייר, והייתי בחוג בלט והתעמלות קרקע. כשגדלתי אהבתי לספורט גדלה והייתי בנבחרת ריצה, כדורסל וסופטבול (בייסבול של בנות).

איפה אני היום?

אני בשנתי האחרונה לתואר השני בביואינפורמטיקה. אני משלבת שיטות שונות של למידת מכונה לחקור תאי T, שהם אחד מסוגי התאים של מערכת החיסון. מכיוון שהתחלתי את התואר השני בשנה האחרונה של התואר הראשון, היה לי מאוד עמוס ורמת הלחץ הייתה מאוד גבוהה.

בעתיד הקרוב אני שואפת לסיים את התואר השני, עם קצת פחות לחץ ויותר רוגע. בנוסף אני אתחיל לחשוב על השלב הבא (המחשבה לכיוון דוקטורט). מבחינה אישית אני התחלתי ללמוד לנגן על פסנתר, שזה אחד מחלומות הילדות שלי, כך שאני משתדלת להתמיד גם בזה.
"כשהייתי בת 6 אמא שלי חלתה בסרטן, ואחרי שהכרתי וראיתי כמה משמעות היתה לרופאה המדהימה שטיפלה בה, שאיתה אנחנו בקשר עד היום, החלטתי שאני רוצה להיות רופאה. הקשר לעולם הזה המשיך, וכשהייתי בת 12 אני ועוד חבר הקמנו חדר סטרילי בתל השומר בו ילדים יכולים לשחק ולהתארגן לפני שהם נכנסים לניתוח/טיפול. לאחר 8 שנים חזרתי לחדר הזה, עכשיו בתור קצינה בצה״ל עם קורס החובשות שלי, וארגנתי יום התנדבות בבית החולים. כשחשבתי על כיוון הלימודים, ראיתי כמה תחום הביואינפורמטיקה מעניין, מתפתח ומשפיע, והבנתי שגם דרכו אני יכולה לתרום לעולם הרפואה רבות."

הטיפים של רומי

נהלו את הזמן נכון

מקצועות ה-STEM הם מקצועות לא קלים אבל לדעתי הכי מעניינים ומתגמלים. התואר עלול להיות עמוס ומלווה באתגרים, אבל אחד הכלים הכי חשובים שעזרו לי זה ניהול זמן נכון. ברגע שתכננתי את השבוע שלי מראש וידעתי מה אני הולכת לעשות מתי (עם ידיעה שיכולים להיות שינויים), היה לי הרבה יותר קל להשתלט ולהתמודד עם העומס.

לא לוותר על תחביבים

קל להישאב לשגרת הלימודים, למרות זאת, הקפדתי להכניס ספורט או יוגה כמה פעמים בשבוע וזה עזר לי מאוד להתמודד עם הלחץ. תמיד יש זמן, הכל עניין של תכנון.

כשלון הוא שלב נוסף בדרך להצלחה

במהלך הלימודים גם נתקלתי בהמון אתגרים, ולפעמים בכישלונות. זה לא קל, אפילו קשה, אבל חשוב לא להוריד את העיניים מהמטרה ולא לוותר. הרגעים הקשים האלה הם יכולים להיות אלה שהכי מפתחים אותנו, אז חשוב לקבל אותם באהבה ולהמשיך הלאה.

שותפים לדרך

תמצאו את האנשים שכיף לכם איתם, מוציאים מכם את המרב ואפילו מאתגרים אתכם. חברים טובים הופכים את התואר לחוויה הרבה יותר כיפית ומהנה. אחת המתנות הגדולות שלי מהלימודים היא חברים לחיים.

גלו את מנהיגי ומנהיגות שוליך